Tuesday, December 31, 2013

That's why we pray


"Just as one must arrange praise first, so one must thank at the end for his lot, like a servant who has received a gift from his master, and who praises him and departs, as the Sages taught. (Berachot 34) One must explain, though, why they said that one is like a servant who has received a gift from his master, who praises him and departs. Apparently, he hopes for his prayer to be heard immediately!

"Perhaps they taught us here one of the fundamentals of prayer: That one should not make his goal, in praying, that his prayer be heard; as they taught (Berachot 32b), such a person will come to heartache… If so, then when they said "like a servant who has received  a gift from his master," that meant he should view himself as though he had already been answered, for the goal of prayer is not to be answered, but to demonstrate that we should pray to no one other than G-d, and that we lack everything in this world and only G-d can fill in that which we lack. One speaks before G-d of his lacking in order to demonstrate this. The reward will come in the end, but the goal of prayer is not achievement of a sought-after item, such that one would not pray if he knew that he would not be answered with that prayer.

"This may resolve a difficult matter regarding prayer. It appears inappropriate and unseemly to ask for the same thing multiple times; if one were to ask a flesh and blood king for the same item twice or three times, he would be angry at the supplicant! Had the king wished to honour his request on the first or second time, he would have honoured his request, and persisting would be excessive and harmful to the request. And [yet] we pray to G-d daily, evening, morning and afternoon, with the same prayer, the eighteen enacted blessings! Even though we are not answered for most of them, we do not stop saying them daily! But the intent o prayer is to recognize and demonstrate that we should pray to no one other than Him… and G-d will do as good in His eyes."

וכמו שצריך לסדר שבח קודם, צריך לתת הודאה בסוף על חלקו שהוא כעבד שקבל פרס מרבו שמשבחו והולך לו, כמו שדרשו ז"ל (ברכות לד) וצריך לתת טעם למה אמרו שהוא כעבד שקבל פרס מרבו שמשבחו והולך לו, שנראה שהוא מקוה שמיד תשמע תפלתו!

ואפשר שהורו לנו כאן עיקר מעקרי התפלה, והוא שלא ישים אדם מגמת פניו כשמתפלל שתשמע תפלתו, וכמו שאמרו (שם לב:), סוף בא לידי כאב לב... ואם כן מה שאמרו כעבד שקבל פרס מרבו הוא שיחשוב בעצמו כאלו כבר נענה כי לא היתה תכלית התפלה כדי שיענה, אלא להורות שאין בעולם למי שראוי להתפלל אלא לקל ית', ולהכיר שהוא חסר מכל וכל בזה העולם ואין מי שימלא חסרונו אלא הוא ית'.  ומספר לפניו חסרונותיו, להורות זה הענין, וסוף השכר לבוא, אבל לא שתהיה התפלה לתכלית השגת המבוקש, שנראה שאם היה יודע שלא יהיה נענה באותה התפלה לא היה אומר אותה.

ובזה יתורץ דבר קשה בענין התפלה שנראה דבר בלתי הגון ונאה לשאול שאלה א' כמה פעמים, כי לפני מלך בשר ודם אם ישאלו ממנו דבר א' פעמים או שלש יחרה לו על השואל, כי אם היה רוצה המלך להשלים לו שאלתו בפעם הראשונה או השניה היה משלים חפצו, ואם כן ההפצר הוא דבר מותר ומזיק להשאלה, ואנחנו מתפללים לקל בכל יום ערב ובקר וצהרים תפלה א', י"ח ברכות שתקנו, וגם כי אין אנחנו נענים ברובם, אין אנו נמנעים מלאומרם בכל יום! אלא שכוונת התפלה היא להכיר ולהורות כי אין בעולם למי שראוי להתפלל כי אם לו ית'... וד' הטוב בעיניו יעשה.

(Mabit, Beit Elokim, Shaar haTefillah 2)

Have a great day,

No comments:

Post a Comment