"When Nicanor went to bring doors [for the Beit haMikdash] from Alexandria in Egypt, on his return trip a wave arose from the sea to sink his ship. They took one door and threw it into the sea, but the sea did not rest from its storm. They wanted to throw in the other, but Nicanor stood and embraced it, saying, 'Throw me in with it!' The sea immediately calmed, but Nicanor was pained by the loss of the other door.
"When he reached the port in Akko, the door was floating and emerging from beneath the walls of the boat. Some say a sea creature swallowed it and spat it out on to land...
"Therefore, all of the doors in the Beit haMikdash were ultimately changed for gold doors, other than Nicanor's doors, which had experienced miracles. Alternatively, it was because their copper shone."
כשהלך ניקנור להביא דלתות מאלכסנדריא של מצרים, בחזירתו עמד עליו נחשול שבים לטבעו. נטלו אחת מהן והטילוה לים, ועדיין לא נח הים מזעפו. בקשו להטיל את חברתה, עמד הוא וכרכה, אמר להם: הטילוני עמה! מיד נח הים מזעפו. והיה מצטער על חברתה. כיון שהגיע לנמלה של עכו - היתה מבצבצת ויוצאה מתחת דופני הספינה. ויש אומרים: בריה שבים בלעתה והקיאתה ליבשה ועליה אמר שלמה קרות בתינו ארזים רהיטנו ברותים. אל תיקרי ברותים אלא ברית ים. לפיכך, כל השערים שהיו במקדש נשתנו להיות של זהב, חוץ משערי ניקנור, מפני שנעשו בו נסים. ויש אומרים: מפני שנחושתן מוצהבת היתה.
(Talmud, Yoma 38a)
Have a great day,
Mordechai
I am struck by the similarities to the story of Yona; the storm forcing something/someone to be cast overboard. The miraculous swallowing and disgorging of that item by a sea creature.
ReplyDeleteDo any commentators address this?
Interesting; I haven't seen anything on this, but definitely an interesting thought.
ReplyDelete