Hi,
"The Jews’ trust for Moshe
was not a result of the miraculous signs he performed. Belief in signs is
defective at heart; signs could be performed via other agencies. Rather, all of
the signs Moshe performed in the wilderness were performed for a particular
need, not to prove the veracity of his prophecy. He needed to drown the
Egyptians, and so he split the sea and sank them within. We needed food, and so
he brought down the manna…
"When did they believe in
Moshe? At Mount Sinai, when our eyes saw and there was no trick, and when our
ears heard him and no other, and there was fire and there were sounds and
flames, and Moshe went into the smoke, and the voice spoke to Moshe and we
heard it directly saying, 'Moshe, Moshe! Go tell them
such-and-such!'…
"And how do we know that only
the gathering at Mount Sinai proved that his prophecy was true, without defect?
Shemot 19:9 says, 'Behold, I will come to you in thick cloud, so that the
nation will hear when I speak with you, and they will also believe in you
forever.' We see that prior to this time they did not believe him with an
eternal trust, but only a trust which would later give way to doubt."
משה רבינו לא
האמינו בו ישראל מפני האותות שעשה, שהמאמין על פי האותות יש בלבו דופי שאפשר שיעשה
האות בלט וכשוף, אלא כל האותות שעשה משה במדבר לפי הצורך עשאם, לא להביא ראיה על
הנבואה. היה צריך להשקיע את המצריים קרע את הים והצלילן בתוכו, צרכנו למזון הוריד
לנו את המן...
ובמה האמינו בו?
במעמד הר סיני, שעינינו ראו ולא זר ואזנינו שמעו ולא אחר, האש והקולות והלפידים,
והוא נגש אל הערפל והקול מדבר אליו ואנו שומעים "משה משה! לך אמור להן כך וכך!"...
ומנין שמעמד הר
סיני לבדו היא הראיה לנבואתו שהיא אמת שאין בו דופי? שנאמר "הנה אנכי בא אליך
בעב הענן בעבור ישמע העם בדברי עמך וגם בך יאמינו לעולם", מכלל שקודם דבר זה
לא האמינו בו נאמנות שהיא עומדת לעולם אלא נאמנות שיש אחריה הרהור ומחשבה.
(Rambam, Mishneh Torah, Laws of the Foundations of Torah 8:1)
Have a great day,
Mordechai
No comments:
Post a Comment